המשמעות שנבנתה בשלב הקודם של הדיאלוג הובילה להמשגה של הבנה מקצועית לגבי הנושא הנדון. השלב השני של הדיאלוג החל בהרכבה של עיקרון מנחה טנטטיבי לגבי ההבנה החדשה. ההרכב הראשוני של העיקרון המנחה הוא מאוד כללי, והשלב הבא היה לחקור את המשמעות האופרנטית של העיקרון או את הדרך שבה ניתן לזהות אותו בהתנהגות מקצועית או ליישם אותו בפועל, בדיאלוג שלנו. בדקנו עוד את ההבנה ואת העיקרון המנחה שלה, על ידי הצגת ענת ויגנטים חדשים הכוללים מצבים נוספים שהתרחשו במקרים שלי, והיו קשורים לנושא הנדון. זה כלל בחינה ביקורתית של ההתנהגות המקצועית שלי על ידי בחינתה יחד עם אפשרויות התערבות אפשריות אחרות, וההשפעה המחזקת או המעכבת על ההשלכות של כל מקרה טיפולי שנדון. מהוויגנטים החדשים הללו זוהו חריגות בצורת התרחשויות שלא תאמו את העיקרון המנחה החדש על ידי ענת. ענת הסבה את תשומת ליבי להבדלים ולסתירות לבחירות שלי להתערבות במקרים שדיברנו עליהם בעבר. היא זיהתה את החריגות הללו בתוך הוויגנטים והספרות התיאורטית שלמדה. בהזדמנויות אחרות, היא הייתה מציגה בפניי דפוסים ונושאים בהחלטותיי המעשיות, אותם בנתה מהוויגנטים שהצגתי בפניה, ומנסה להרכיב עיקרון מנחה. הייתי מזהה חריגות שאינן תואמות את העיקרון, שואבת הצדקה לכך מוויגנטים נוספים מניסיוני המעשי, ותמכתי בהן בבסיס תיאורטי. בשלב זה, או שנקבעו תמיכה וביסוס לעקרון מנחה זה, או שהוא נדחה בשל הצדקה בלתי מספקת ליישום עקבי שלו. העקרונות המנחים שנראו יעילים ועקביים הובהרו לכדי עקרון מנחה מעשי למודל הידע המעשי שלנו.